<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ואתחנן סימן שמ"ה</h1>
<h2>דף לו:</h2>
לא כתיב כי יסיר [דברים ז'] רק בז' עממים, הילכך פסק אם בא ובעל גויה משאר אומות אינו לוקה מן התורה, אך אם הוא כהן לוקה משום זונה, ובבעילה לבד לוקה שהרי אין בה קידושין. ואע"ג דאין ישראל הבא על הגויה לוקה עליה מדאורייתא, מ"מ אם בעל אותה בפרהסיא בפני י' בני אדם, הלכה למשה מסיני קנאין פוגעין בה "לשם שמים" בשעת מעשה כזמרי, שנא' בו [במדבר כ"ה ח'] ואת האשה אל ק(ו)בתה והרגוהו לבועל הרי אלו משובחין, אבל פירש ממנה אין הורגין אותו וההורגו כשפירש ממנה נהרג עליו, ואם בשעת המעשה הבועל הרג הקנאי כדי להציל עצמו מידו של קנאי אינו נהרג עליו, ואם בא הקנאי ליטול רשות מב"ד להרוג אותו אין מורין לו. ובגמרא במס' ע"ז [ל"ו ע"ב] מפרש בב"ד של חשמונאי גזרו משום נשג"ז נדה שפחה גויה זונה, הילכך פסק עון זה של בעילת גויה פנויה אעפ"י שאין בה לא מיתת ב"ד ולא מלקות אל תהי קלה בעיניך, לפי שהוא מוליד בן לע"ז (ובאלו) [וכאלו] נתחתן לע"ז, ועליו כתיב בנבואת מלאכי [ב' י"א] בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חילל יהודה את קדש ד' אשר אהב ובעל בת אל נכר, ואומר יכרת ד' לאיש אשר יעשנה ער ועונה וגו' ובגמרא [סנהדרין פ"ב ע"א] מפרש ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה מגיש מנחה לד' צבאות. ומ"מ פסק דמן התורה אסור איסור אישות באשת הגוי יותר מאשת רעהו, דזו ניתן כפרתו ביד ב"ד ואשת איש דגוי לא ניתן כפרתו ביד ב"ד, וכן פי' לעיל על [ויקרא כ' י'] אשר ינאף את אשת רעהו. וראיה מדכתיב גבי יפת תואר [דברים כ"א] אשת ואפי' אשת איש.
